האגודה
הישראלית לפסיכולוגיה קוגניטיבית
המחלקה למדעי
ההתנהגות -- אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
תכנית
יום עיון – "תהליכים דואליים" 26.6.03
|
|
|
מ- |
משך |
עד |
שם |
הרצאה |
|
הצגה |
1 |
10:15 |
20:00 |
10:35 |
דנה גנאור יוסף צלגוב |
השימוש באפקט
ההפרעה לחקר תהליכים אוטומטיים |
|
הצגה |
2 |
10:35 |
20:00 |
10:55 |
טליה מירון-שץ |
. |
|
הצגה |
3 |
10:55 |
20:00 |
11:15 |
יונתן גושן דפנה ברגרבסט |
Consciously-controlled and automatic retrieval processes in a
conceptual memory task |
|
קפה |
ה1 |
11:15 |
15:00 |
11:30 |
|
|
|
הצגה |
4 |
11:30 |
20:00 |
11:50 |
יחיאל קלר עוזי לוי |
|
|
הצגה |
5 |
11:50 |
20:00 |
12:10 |
אילן פישר |
לדעת "מה אני יודע" או לדעת "מה אני
עושה" - שני מקורות להתפתחות הביטחון בהחלטה |
|
הצגה |
6 |
12:10 |
20:00 |
12:50 |
אבי גולדשטיין יגאל לשם |
זכירה פרוספקטיבית תלויית-זמן: השפעת סגנון אישי ותחושת
מעבר הזמן |
|
צהריים |
ה2 |
12:50 |
45:00 |
13:35 |
|
|
|
הצגה |
7 |
13:35 |
20:00 |
13:55 |
אלישבע בן-ארצי |
|
|
הצגה |
8 |
13:55 |
20:00 |
14:15 |
אלי וקיל איריס לבנשוס אבי קרני |
השפעת משך ההשהיה והעברה בשלבים השונים בתהליך הלמידה של
מטלת מיגדלי האנוי |
|
הצגה |
9 |
14:15 |
20:00 |
14:35 |
שי דנציגר יואלה ברבי-מאיר סימון מורן |
התרומה היחסית של שיפוטים תלויי תוכן ושיפוטים תלויי
תהליך על הערכות אצל ילדים ומבוגרים |
|
פוסטר |
ה3 |
14:35 |
35:00 |
15:10 |
|
פוסטרים |
|
הצגה |
10 |
15:10 |
20:00 |
15:30 |
אורן לם |
|
|
הצגה |
11 |
15:30 |
20:00 |
15:50 |
אורנה פלג |
|
|
הצגה |
12 |
16:10 |
20:00 |
16:30 |
ורד וקנין יוסף שימרון |
|
|
קפה |
ה4 |
16:30 |
15:00 |
16:45 |
|
|
|
הצגה |
13 |
16:45 |
20:00 |
17:05 |
אייל רכטר אבי קלוגר |
סגנון קוגניטיבי כמתווך לאפקט של הוראות אקספליציטיות על
ביצוע במטלת למידה אימפליציטית |
|
הצגה |
14 |
17:05 |
20:00 |
16:25 |
פוזננסקי יעל צלגוב יוסף |
ביצוע במטלת דקדוק מלאכותי – ניתוח במונחים של תיאורית
גילוי אותות. |
|
ברכות |
|
16:25 |
10 |
16:35 |
|
דברי
פרידה |
|
שם |
פוסטר |
|
אהוד אלדרור גיל דיזנדרוק |
התרומה היחסית של
שיפוטים תלויי תוכן ושיפוטים תלויי תהליך על הערכות אצל ילדים ומבוגרים |
|
עמרי גילת
מריו מיקולינסר גורית בירנבוים |
ניתוח תת המטרות של המערכת ההתנהגותית המינית: מרכיבים
אבולוציוניים ואינדיווידואליים |
|
לאה פוסטיק |
|
|
ערבה
קלאי יוסף צלגוב |
אוטומטיות כאיחזור
מהזיכרון: עדות למנגנון חיזוק, על-פני מנגנון מבוסס-דוגמאות, במטלת קטגוריזציה. |
דנה גנאור,
יוסף צלגוב
המחלקה למדעי ההתנהגות, אוניברסיטת בן
גוריון בנגב.
danaga@bgumail.bgu.ac.il tzelgov@bgumail.bgu.ac.il
אחת ההבחנות המרכזיות בפסיכולוגיה קוגניטיבית היא זו שבין
תהליכים אוטומטיים לתהליכים שאינם אוטומטיים (הקרויים גם תהליכים מבוקרים או
מכוונים). מחקרים רבים עשו שימוש בפרדיגמת ההפרעה לחקר התהליכים האוטומטיים,
כדוגמת מטלת הסטרופ.
בפרדיגמה זו מוצג גירוי והמטלה הניסויית מכוונת את הנבדק לעבד באופן מכוון
את אחד ממימדי הגירוי (המימד הרלוונטי) ולהתעלם ממימד אחר (המימד הלא
רלוונטי). כאשר נמצא כי עיבוד המימד
הרלוונטי תלוי באינפורמציה מן המימד הלא רלוונטי, הדבר מעיד על עיבוד אוטומטי של
המימד הלא רלוונטי. בעבודה הנוכחית אנו
מציעים ניתוח תיאורטי המפרק את אפקט ההפרעה למרכיביו. אפקט זה משקף שלושה מרכיבים: 1. התהליך האוטומטי המתרחש למרות שהוא אינו חלק
מדרישות המטלה והוא בדרך כלל התהליך הנמצא במרכז העניין של החוקר. 2. triggering המסופק על ידי
המשימה הניסויית – משקף את המידה שבה המשימה הניסויית מעודדת את עיבוד המימד הלא
רלוונטי. מידת ה-triggering
היא פונקציה של הקשר שבין התהליך הכרוך בעיבוד המימד הרלוונטי והתהליך הכרוך
בעיבוד המימד הלא רלוונטי. ככל שתהליכים
אלה קשורים יותר, רב יותר ה- triggering.
3. גורמי הגברה המגדילים את מידת
הנראות של התהליך האוטומטי והמסופקים על ידי המערך הניסויי. לדוגמה, גורמי ההגברה הקיימים באפקט הסטרופ הם הקשר הסמנטי שבין המילה המופיעה לבין מושג הצבע,
החפיפה בסט מילות הצבע ובסט הצבעים שבהם מודפסות המילים. גורמי הגברה יכולים להשפיע רק בהינתן שהתהליך
האוטומטי כבר התחיל לפעול. הם משפיעים על
גודלו של אפקט ההפרעה אולם אינם יכולים לגרום לתהליך להתחיל להתרחש.
התהליך האוטומטי, המתבצע על אף שהוא אינו חלק מדרישות המטלה,
יכול להתחיל את פעולתו מעצמו או הוא יכול להתחילה כתוצאה מ-triggering
הניתן על ידי המשימה. בהתאמה ניתן להבחין
בין שני סוגים תהליכים אוטומטיים לפי מידת ה-triggering
הנחוץ על מנת שיתרחשו: תהליכים אוטומטיים שהם מבוססי-מיומנות ((skill-based
מתחילים מעצמם בהינתן הגירוי והמיומנות לעבד גירוי זה. הם אינם תלויים ב-triggering מהמשימה על מנת להתחיל לפעול. תהליכים אוטומטיים שהם task-triggered הם כאלה שיתרחשו רק אם המשימה מספקת מידה רבה של
triggering, כלומר לצורך פעולתם נדרשים, הגירוי,
המיומנות לעבדו וכן triggering מהמשימה. מאחר שאפקט ההפרעה אינו משקף רק את התהליך
האוטומטי הוא צפוי להשתנות בהתאם למאפיינים ניסויים שונים המשקפים triggering וגורמי הגברה.
במסגרת העבודה הנוכחית פותחה פרדיגמת הפרעה חדשה המאפשרת לבדוק
אוטומטיות של עיבוד סמנטי ברמת המשפט.
הפער בין התגובות למשפטים לא סבירים ומשפטים סבירים סמנטית הוא אפקט ההפרעה
והוא האינדיקציה לאוטומטיות של עיבוד משמעות המשפט, כאשר לא נדרש עיבוד ברמת משפט. המשימה הניסויית כיוונה את הנבדק לעיבוד של
המילים הבודדות בשתי רמות של triggering . ברמה גבוהה של triggering נדרש עיבוד לקסיקאלי של
המילים הבודדות, ואילו ברמה נמוכה של triggering נדרש עיבוד פונט של המילים הבודדות. כמו כן נעשתה מניפולציה על רמת ההגברה באמצעות
שימוש במשפטים תקינים ובלתי תקינים תחבירית.
ברמה גבוהה של triggering נמצאו אינדיקציות
לעיבוד של משמעות המשפט בשתי רמות של הגברה, ואילו ברמה נמוכה של triggering נמצא אפקט הפרעה רק ברמה גבוהה של הגברה. מן העובדה כי נמצאו אינדיקציות לעיבוד אוטומטי
של משמעות המשפט הן ברמה גבוהה והן ברמה נמוכה של triggering
עולה כי עיבוד של משמעות המשפט הוא תהליך אוטומטי מבוסס-מיומנות . כמו כן נמצא כי אפקט ההפרעה גדל כפונקציה של
מידת ה- triggering ושל מידת ההגברה,
כפי שמנבאת התיאוריה.
מילות מפתח: אוטומטיות, אפקט הפרעה.
טליה מירון-שץ
(בשיתוף עם פרופ' גרשון בן-שחר ופרופ' מיה בר-הלל).
המחלקה לפסיכולוגיה, האוניברסיטה
העברית, ירושלים.
המחקר התמקד בהטית האישוש ומצא כי
קיימים תהליכי מחשבה דואליים ביחס אליה.
בחנו האם ההטיה קיימת כאשר אישוש אינו
אסטרטגיה אופטימלית בהינתן דרישות המשימה. בנוסף, בדקנו את היעילות של התערבויות
להפחתת הטיה (debiasing),
הנותנות לנבדקים כלים לחשיבה מקיפה (שאיננה מתמקדת א-פריורית
בהשערה אותה מעונינים לאשש). הנחנו שיהיה להן אפקט
מתמשך.
העבודה נעשתה בהקשר של מיון כח-אדם,
והמטלה הסופית של הנבדקים היתה לתת ציון לדו"ח מרכז הערכה של מועמד.
המניפולציה התבצעה ע"י כך שנאמר כי מנהל הארגון עבר על תיק המיון המלא של
המועמד הכולל את דו"ח מרכז ההערכה ורכיבים נוספים וציין כי זהו "מועמד
טוב (גרוע). הוא נמצא ברבע העליון (התחתון) של המועמדים. כדאי (לא כדאי) לשכור
אותו".
ההתערבויות להפחתת הטיה:
1. בניית מודל: התערבות ייחודית, המסתמכת על הממצאים לפיהם
שימוש במודל מביא לניבוי משופר (Dawes, 1979; Meehl, 1954; Sawyer,
1966) והוספת אינטואיציה למשוואת הניבוי משפרת אותה ((Kleinmuntz,
1990. אנשים המבצעים אותו תפקיד ובעלי אותה הכשרה, בונים מודלים
אידיוסינקרטיים לקבלת החלטות (Slovic, 1969). הספרות בשיווק מראה כי בניית מודלים מבוצעת באופן שגרתי בהקשר של
החלטות צרכניות (Murthi & Srinivasan, 1999; (Shugan, 1980. מכאן החשיבות
לכך ששיפוט ייעשה באמצעות מודל, ובמיוחד מודל שנבנה על ידי האדם עצמו, הקובע אילו
משתנים ייכללו בו ואיזה משקל יינתן לכל אחד מהם.
2. איחזור
מובנה של מידע (Baltes & Parker, 2000) – הנבדקים התבקשו לאחזר 'דברים טובים'
שהם זוכרים לגבי המועמד ולאחר מכן 'דברים רעים' (בסדר מתחלף).
3. debiasing משולב: שתי
ההתערבויות הקודמות בזו אחר זו. שילוב התערבויות נכשל בעבר
(Higgins & Liberman, 1994) – כנראה בשל העומס הקוגניטיבי שיצר אצל
הנבדקים.
בדיקה שהסתמכה על מומחים שצייננו כל
רכיב בדו"חות מרכז הערכה שניתנו לנבדקים, העלתה כי הנבדקים ביצעו את
ההתערבויות להפחתת הטית האישוש ללא דופי: הערכיות של הפריטים שהנבדקים כללו במודל
קבלת ההחלטה שלהם היתה זהה, בין אם הם קיבלו מידע ראשוני שלילי או חיובי על המועמד.
כך גם לגבי ערכיות המידע שאוחזר ע"י הנבדקים. בתום הניסוי, טענו הנבדקים כי
המידע הראשוני כלל לא השפיע עליהם.
יחד עם זאת, ממצאינו מראים כי הטית
האישוש אכן קיימת, וכי ההתערבויות שהפעלנו לא הפחיתו אותה. בניית מודל הובילה
לאותה מידה של הטיה כפי שהתקיימה בקבוצת הביקורת, איחזור
מידע התקשר להטיה גדולה יותר, ושילוב התערבויות הdebiasing היה מקושר להטיה הגדולה מכל. האפקט השלילי של שילוב ההתערבויות היה היחיד
שהתמיד גם למדידה השנייה.
נראה כי שני תהליכים פעלו במקביל:
א׳.
ברמה
המודעת: חשיבה מסודרת ובלתי-מוטה לגבי כלל העדויות על המועמד.
ב׳.
ברמה
הלא-מודעת: שיפוט מוטה, שהושפע מהמידע הראשוני הכיווני על המועמד. למרות שדירוג
המועמד התבצע בפועל לאחר ההתערבויות להפחתת הטיה, ייתכן שהוא נקבע מראש, כנראה
בעקבות חשיפה למידע הכיווני.
הממצאים מרמזים על דמיון בין תהליך העיגון (anchoring)כפי ש Mussweiler and Strack
(2000)
רואים אותו, לבין תופעת האישוש. אנו סבורים כי תהליכי שיפוט אוטומטיים עומדים
מאחורי תופעה זו, וכי הם עשויים להיות מושפעים ממה שSlovic (2001) מכנה: "The Affect Heuristic", דהיינו, ההסתמכות על רגשות
שהתעוררו "rapidly and automatically."
Duckworth, Bargh,
Garcia and Chaiken (2002) מצאו
הערכה אוטומטית של גירויי-סרק (הברות טפל ושרבוטים), המעידה על כך שהמנגנון המסווג
כטוב או רע פועל בלא הפעלה מכוונת ובלא מודעות לעצם פעולתו.
כפסיכולוגית חברתית, חשוב לי להציג את
ממצאי המחקר בפני פסיכולוגים קוגניטיביים, בתקווה לדיאלוג שיעשיר את שני גופי
הידע.
מלות מפתח: confirmation bias, debiasing, information retrieval, decision model, decision
making, dual processes, personnel selection.
Yonatan Goshen-Gottstein & Dafna
Bergerbest
Tel-Aviv University
Dual-process models of memory suggest that performance on any given test of memory is mediated by both consciously-controlled and automatic retrieval processes. In this study, we used this suggestion to explore performance on a conceptual memory task, in which subjects were given retrieval cues which were conceptually, but not perceptually, related to studied items. In an earlier report, Toth, Reingold, and Jacoby (1994) showed that on perceptual memory tasks, where the retrieval cues were perceptually related to the studied items, directing attention to the meaning of words during encoding (the deep-encoding condition) influenced consciously-controlled processes more than directing attention to their structure (the shallow-encoding condition). This manipulation, however, did not affect automatic retrieval processes. In our study, we explored whether on a conceptual memory task, such a Levels-of-Processing (LoP) manipulation might even affect automatic retrieval processes. In applying the Process-Dissociation procedure (e.g., Jacoby, 1991), we teased apart the contribution of consciously controlled and automatic processes by placing them in opposition to one another. We found higher estimates of automatic influences in the deep-encoding condition as compared to the shallow encoding condition. Next, we explored the origins of this LoP effect on the automatic estimates by examining whether it emerged because participants, in the shallow condition, truncated the perceptual processing of the words (the lexical-processing hypothesis) or whether it would even emerge if the entire word was encoded (the conceptual-processing hypothesis). In support of the conceptual-processing hypothesis, the LoP effect was found even when the shallow task did not lead to truncated processing of the lexical units. We discuss the results in comparison to those reported for perceptual tests of memory.
________________________________________________
Yonatan Goshen-Gottstein
Tel-Aviv University, Ramat Aviv
Israel, 69978
יחיאל קלר
עוזי לוי
החוג
לפסיכולוגיה
אוניברסיטת תל אביב
yklar@freud.tau.ac.il
כיצד אומדים את הסיכויים שאירוע מסוים עתידי ושלילי (לדוגמא,
נישואין שיסתיימו בגירושין) יקרה לעצמי, לאדם מוכר או לאדם הממוצע?
קלר, מדינג ושראל
(1996) עשו שימוש בהבחנה של ריבס ולוקהרט (1993) בדבר
קיומן של שתי מערכות הסתברותיות: 'המערכת ההתפלגותית' (distributional system)
הרואה באובייקט הניבוי פריט מתוך קטגוריה והערכת הסיכון לגביו מתבססת על השכיחות
הנתפסת של האירוע בקטגוריה, ו'המערכת היחידנית' (singular system)
המתייחסת, בנוסף לכך, גם לתכונות הפרט הנתפסות כרלוונטיות להתרחשות האירוע או
להימנעות ממנו. קלר ושותפיו (1996) טענו כי ניתן לראות
בתופעת "האופטימיות ההשוואתית" (comparative
optimism) בניבויי סיכונים אישיים, לפחות בחלקה, ביטוי לפער בין שני אופני
החשיבה הללו: ככל שאירוע מסוים נתפס באופן מעשי כניתן לשליטה (Controllable)
כך יגדל הפער הנתפס בין סיכויי ההיפגעות של האדם הממוצע או האלמוני, שבחישוב
סיכויו אין מידת נשלטות האירוע נלקחת בחשבון, ובין סיכויי האנשים המוכרים (עצמי,
אחר ספציפי) שבחישוב סיכויו אין מידת נשלטות האירוע נלקחת בחשבון. קלר ושותפיו (1996) מצאו תמיכה אמפירית לרעיון זה (ראה גם קלר ואייל 2003).
אפיון מרכזי בגישה זו הנו העדר האבחנה בין חשיבה על העצמי
לחשיבה על האחר המוכר. בשני המקרים יש שימוש בחשיבה היחידנית. אולם, לאחרונה, קלר, לוי, וגונט (2003) הרחיבו את
מודל שתי המערכות ההסתברותיות כדי להתייחס גם להבדלי עצמי-אחר.
על פי המודל המורחב, בעוד ששיפוט הסיכון לאחר המוכר מסתמך על
שכיחות האירוע + מידת נשלטות האירוע, הרי
ששיפוט הסיכון לעצמי מסתמך על שכיחות האירוע +מידת נשלטות האירוע + עוצמת הכוונה
להימנעות מהאירוע.
כתוצאה מכך כאשר מנבאים סיכוי לאירועים נתפסים כקשיים לשליטה
בפועל אם כי ניתנים לשליטה ברמה העקרונית, יתפתח פער בין סיכויי העצמי לחוות את
האירוע השלילי (שיתפסו כפחותים) ובין סיכויי האחרים המוכרים. יוצגו מספר מחקרים
הבודקים את המודל המשולש הזה.
Keywords: distributional system; singular system; comparative optimism; risk judgments
אילן פישר, אוניברסיטת בן גוריון בנגב
הביטחון בהחלטה מבטא תחושה סובייקטיבית
של מקבל החלטות כי ההחלטה אותה קיבל אכן נכונה. נהוג לבחון את הביטחון ביחס לביצוע
ולרמת המומחיות של מקבל ההחלטות. העבודה הנוכחית מציגה את התפתחות הביטחון בהחלטה
כתוצר של שני תהליכים נפרדים: 1) ביטחון המוכוון ע"י היזון חוזר, ו 2) ביטחון
המושפע מגיבוש של מדיניות החלטה. התהליך הראשון מושפע ע"י אי הודאות של
הגירויים בעולם התוכן (אי ודאות ברונשויקית) ואילו התהליך
השני מושפע מאי הודאות הפנימית הבאה לידי ביטוי ב(אי)עקביות הביצוע (אי ודאות תורסטונית).
כל אחד מהתהליכים תורם באופן עצמאי לתחושת הביטחון בהחלטה.
המחקר יציג את שתי המסלולים להתפתחות של ביטחון בהחלטה.
החלק הראשון יציג את התפתחות הביטחון כתהליך חיצוני המוכוון ע"י סוג ההיזון
החוזר. במסגרת זו יוצג מודל קוגניטיבי לסיווג החלטות קטגוריאליות המבוסס על חלוקה
של ההיזון החוזר ל: סינון, אבחנה ומיון.
בתהליך הסינון מקבל ההחלטות בוחר להחליט
רק כאשר הוא סבור כי הוא זיהה את קטגורית המטרה; בתהליך האבחנה מקבל ההחלטות מסווג
את העולם לקטגורית המטרה ולקטגוריה המשלימה; ואילו בתהליך המיון ההחלטות מסווגות
למספר רב של קטגוריות. ממצאים מסדרה של מחקרים מראים כי תהליך הסינון גורם לביטחון
יתר ולאי התאמה בין הביטחון לביצוע, תהליך האבחנה מוביל לביטחון מכויל התואם את
רמת הביצוע, ואילו תהליך המיון גורם לתקופת התמחות ארוכה שבה אין התאמה בין
הביטחון לביצוע, אך לאחר מכן חלה התכנסות של שני התהליכים.
החלק השני יציג את התפתחות הביטחון
כתהליך פנימי המוכוון ע"י התכנסות של מדיניות ההחלטה אותה מתכוון מקבל
ההחלטות להוציא לפועל והמדיניות בה הוא נוקט למעשה. המחקר מוכוון ע"י מודל
העדשה של ברונשוויק, אלא שבניגוד למודל המקורי המשווה
בין משקלות הרמזים בתהליך ההחלטה לבין המשקלות האמיתיים, המודל הנוכחי משווה בין
המשקלות אותם מגדיר מקבל ההחלטות לבין המשקלות המבוטאים בהחלטותיו. הממצאים מראים
כי ככל שעולה ההתאמה בין שתי מערכות המישקול, כך עולה
הביטחון בנכונות ההחלטה. ביטחון זה מתפתח גם ללא קבלה של היזון חוזר כלשהו.
מסקנת המחקר הנה כי הביטחון בהחלטה הנו
תוצר של שני תהליכים נפרדים: הידיעה המטה-קוגניטיבית אודות הידיעה – "לדעת מה
אני יודע", והידיעה אודות מדיניות
הפעולה – "לדעת מה אני עושה".
מילות מפתח: ביטחון בהחלטה, מטה קוגניציה, אי ודאות, היזון חוזר, מיון, סינון,
אבחנה, מודל העדשה
ifischer@bgumail.bgu.ac.il
אבי גולדשטיין
ויגאל לשם
דוא"ל: goldsa@mail.biu.ac.il
לעתים תכופות אנו מחליטים לבצע פעולה מסויימת אשר אינה יכולה להתבצע באופן מיידי, ועלינו לזכור
לבצעה בזמן הנכון בעתיד, לדוגמא מסירת הודעה לחבר כשנפגוש בו או הוצאת הלחם מהתנור
בעוד מספר דקות. פעולת המימוש של כוונות עתידיות בזמן זכה לכינוי זכירה פרוספקטיבית. במשימות זכירה פרוספקטיבית
תלויית-זמן עלינו לזכור בעצמנו לבצע פעולה מסויימת בזמן נתון, וזאת על ידי בדיקת השעון תוך כדי עיסוק
במשימות רקע אחרות. כיוון שבמשימות אלה אין רמזים חיצוניים אשר מזכירים לנו לבצע
את הפעולה או לבדוק בשעון, התחושה הפנימית של מעבר הזמן היא חיונית להצלחה במטלה.
במחקר זה בדקנו באיזו מידה שינויים בתחושת מעבר הזמן משפיעים על אסטרטגיית ניטור
הזמן הננקטת ועל טיב הביצוע במשימות זכירה פרוספקטיבית.
בנוסף, בחנו האם הבדלים בסגנון האישי של ניהול הזמן ובכושר הערכת זמן באים לידי
ביטוי במשימות אלו.
לנבדקים ניתנה משימת רקע של זכירת מילים
ומשימת זכירה פרוספקטיבית בה נתבקשו ללחוץ על כפתור כל
7 דקות. תוך כדי ביצוע משימת הרקע הנבדקים יכלו לבדוק את השעון על ידי לחיצה על
כפתור אחר. מספר הבדיקות בשעון וזמנן המדויק נרשמו, ביחד עם רמת הדיוק בביצוע
הפעולה הפרוספקטיבית.
רמת העומס הקוגניטיבי של משימת הרקע
(זכירת 3 או 5 מילים אחרונות) ומהירות השעון (רגילה או מהירה) תופעלו, במערך מחקר
בין-נבדקים, על מנת ליצור שינויים בתחושת מעבר הזמן של הנבדקים. לאחר המשימה נמדדו
כושר אומדן זמן (דיוק ביצירת דקה) וסגנון אישי של ניהול זמן (שאלון).
נמצא שבתנאי עומס במשימת הרקע, הנבדקים
בדקו את השעון בשכיחות גבוהה יותר, אך הדיוק במשימה הפרוספקטיבית
היה באופן כללי נמוך יותר. בנוסף, הגברת מהירות השעון גרמה לנבדקים למספר רב יותר
של בדיקות, אך השפעתה על הדיוק הייתה תלויה ברמת העומס במשימת הרקע: כאשר העומס
במשימה היה גבוה הגברת מהירות השעון גרמה לדיוק נמוך, אך במצב של עומס נמוך הגברת
המהירות דווקא שיפרה את הדיוק בביצוע. נבדקים בעלי ציון גבוה בשאלון ניהול-זמן
ובמבחן אומדן הזמן נטו לבדוק יותר בשעון ולבצע טוב יותר את המשימה הפרוספקטיבית. קשר זה בא לידי ביטוי בעיקר בתנאים של עומס ושל
הגברת מהירות השעון.
ממצאי המחקר מצביעים על כך שתחושת מעבר הזמן משפיעה על יעילות
האסטרטגיה של בדיקת השעון, אך ההצלחה במשימות זכירה פרוספקטיבית
תלויה בגורמים נוספים כגון משאבי הקשב הפנויים בחלון הזמן הקריטי לביצוע הפעולה.
מילות מפתח: זכירה פרוספקטיבית תלויית-זמן, ניהול זמןTime-based
prospective memory, time management
אלישבע
בן-ארצי ואיווה גלבוע-שכטמן
המחלקה לפסיכולוגיה
אוניברסיטת בר-אילן
דואר אלקטרוני: benare@mail.biu.ac.il
שלושה ניסויים בחנו את האינטראקציה בין
עיבוד מין לעיבוד רגש (עצוב/שמח או כועס/שמח) בתפיסת פנים ואת מרכיבי קריטריון
ההחלטה ( (βוהרגישות ('(d בשיפוט, באמצעות שתי מטלות של קשב סלקטיבי ומטלה של שיפוטי
דומה/שונה. ניסוי 1 כלל מטלת סיווג מואץ של גרנר (Garner speeded-(classification task בה הוצגו פנים של
גברים ונשים בהבעה חיובית או שלילית.
נבדקים שפטו, בתנאים שונים, את המין או את
הרגש המובע. ניסוי 2 כלל מטלת dot-probe,
בה הוצגו זוגות של פנים. לאחר הופעה של זוג פנים, הופיע חץ במיקום המטרה. נבדקים
שפטו את המין או הרגש של הפנים שהופיעו
קודם לכן במיקום המטרה. בניסוי 3 הוצגו
שוב זוגות של פנים, אך הנבדקים שפטו האם זוג הפנים דומה או שונה ביחס למין או לרגש
המובע. ממצאי שלושת הניסויים הצביעו על אסימטריה בשיפוטים של מין ורגש בתפיסת פנים
כך שעיבוד רגש נמצא בלתי תלוי במין, אך שיפוט מין הושפע מהרגש המובע. ראשית, הפרעת
גרנר (עליה בזמן התגובה בתנאי אורתוגונלי בהשוואה לתנאי
בסיס) הופיעה רק בשיפוטי רגש אך לא נתקבלה בשיפוטי מין. בנוסף, נתקבל אפקט
ההתאמה (congruence
effect), המשקף איטיות בשיפוט
גירויים שוני מימד בהשוואה לגירויים דומי מימד, רק לגבי שיפוטי מין אך לא לגבי
שיפוטי רגש. האסימטריה באפקט ההתאמה בין עיבוד מין לעיבוד רגש נתקבלה הן במצבים
בהם מימד המין והרגש היו רלוונטיים לשיפוט והן במצבים בהם המימדים לא היו רלוונטיים
לשיפוט. ממצאי הניסויים נדונים במונחים של
תאוריות לתפיסת פנים.
מילות מפתח: Faces; Facial Perception;
Dimensional Interactions
אלי וקיל
ואיריס לבנשוס
המחלקה לפסיכולוגיה אוניברסיטת בר אילן
אבי קרני
המרכז לחקר מוח והתנהגות אוניברסיטת
חיפה
נערכו שלשה ניסויים במטרה ליבדוק את
השפעת משך ההשהיה וההעברה של הידע, שניצבר כתוצאה מתירגול, בשלבי הלמידה השונים של מטלת מיגדלי
האנוי. המטלה נילמדה בשתי
דרגות קושי עם 3 ו4 טבעות, 8-16 חזרות בשלושה מפגשים שההשהיה ביניהם הייתה של
24-48 שעות. השהייה בשלבי הלמידה הראשוניים (עד 3 חזרות) גרמה לנסיגה בביצוע במפגש
הבא לאחר ההשהייה, לעומת השהייה בשלבי למידה מתקדמים (8
חזרות ומעלה) הביאה לשיפור בביצוע במפגש הבא. לעומת זאת ה"מחיר" להעברה
היה גבוה יותר בשלבים המתקדמים של הלמידה לעומת השלבים המוקדמים. הממצאים תומכים
בהשערה שבתהליך למידת מיומנות "גבוהה" ניתן לאתחל שלב של קונסולידציה
(לאחר כמות תירגול קריטית) בשלבי הלמידה המתקדמים, ובכך
לזכות ברווחי ביצוע מעבר לאלה הנוצרים בתוך מפגש, אך במחיר של התמחות.
מילות מפתח: למידת מיומנות, מגדלי האנוי,
שלבי למידה, העברה, השהייה
דואל:vakile@mail.biu.ac.il
שי
דנציגר, יואלה ברבי-מאיר, סימון מורן
אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
תארו לעצמכם שלאחר קריאת תקציר זה, תתבקשו לחשוב על סיבה אחת
שבגללה כדאי להמליץ לקבלו להצגה בכנס. כעת, תארו לעצמכם תרחיש דומה, שבו תתבקשו
לחשוב על עשר סיבות שבגללן כדאי להמליץ על קבלתו לכנס. במחקרים על מבוגרים נמצא
שהגדלת מספר הסיבות התומכות שאנשים מתבקשים להעלות לגבי אובייקט או נושא כלשהו,
עשויה להוביל להערכות פחות חיוביות כלפי אותו אוביקט/נושא. Schwartz והקולגות שלו מציעים להסביר את התופעה
במונחים של "שיפוט תלוי תהליך", לפיו הערכות האטרקטיביות מושפעות מהקלות
הנתפסת של תהליך שליפת הסיבות. המחקר הנוכחי בוחן את
האספקט ההתפתחותי של אפקט ה-"שיפוט תלוי תהליך", על ידי השוואה בין שלוש
קבוצות גיל: 7-8, 12-13, וסטודנטים. בדומה למחקרים קודמים, בכל קבוצות
הגיל, מטלה שבה נבדקים נתבקשו לחשוב על הרבה סיבות תומכות דורגה כקשה יותר ממטלה
שבה הם נתבקשו לחשוב על מעט סיבות תומכות. אולם, באופן מפתיע, ההערכות של ילדים
צעירים, בני 7-8, היו חיוביות יותר בתנאי עם הסיבות הרבות מאשר בתנאי עם הסיבות
המעטות. התוצאות נידונות במונחים של התרומה היחסית של שיפוטים תלויי תוכן ושיפוטים
תלויי תהליך על הערכות אצל ילדים ומבוגרים.
מילות מפתח: שיפוט, עמדות, ילדים, מבוגרים, שכנוע
דוא"ל shaidanz@bgumail.bgu.ac.il yoella@bgumail.bgu.ac.il simone@bgumail.bgu.ac.il
אורן לם
הפקולטה לחינוך – אוניברסיטת חיפה
מלים עבריות לא מנוקדות
מספקות מידע מפורש מועט מאד על תנועות המילה ולעתים אינן מספקות מידע כזה כלל. גם
דרך היגוי עיצורי המלה אינו חד משמעי לאותיות עיצור מסוימות. על פי מודלים
קוגניטיביים דו / רב ערוציים של פענוח
מלים כתובות מעובדות מלים כאלה באמצעות מסלול מילוני – סמנטי המכתיב את הבנת המלה ודרך היגויה.
על פי השערות 'הערוץ הכפול' רגיש ערוץ העיבוד המילוני – סמנטי (ערוץ
ישיר) לשכיחות המילה בשפה הכתובה (דיוק הביצוע וחביון התגובה לשיום מלים כתובות
יהיו טובים יותר למלים שכיחות מאשר למלים נדירות אם התנהל תהליך הפענוח דרך ערוץ
זה).
אם תקפה השערת הערוץ
הכפול אזי ניתן לגזור מספר טענות:
מלים עבריות המיוצגות
בכתב באמצעות אותיות עיצור בלבד ניתנות לפענוח אמין רק באמצעות הערוץ הישיר.
מלים שכיחות המיוצגות
ע"י אותיות עיצור בלבד תשוימנה מהר יותר ובדיוק רב
יותר ממלים נדירות.
דפוסי ההיגוי בשיום
מלות תפל המיוצגות ע"י אותיות עיצור בלבד אינם ניתנים לניבוי הואיל ולמלים
אלה אין ייצוג מילוני מחד ואין אפשרות לפענחן באופן אמין על בסיס התמרת אות לצליל -
הערוץ הפונולוגי.
בהרצאה זו יוצגו
ממצאי מחקר באשר לשיום מלים ומלות תפל תלת עיצוריות מנוקדות ובלתי מנוקדות בשלוש
קבוצות של קוראים תקינים לגילם/השכלתם ובשתי קבוצות של לקויי קריאה.
מטרת המחקר העיקרית
הייתה להעמיד למבחן ניבויים הנגזרים ממודלים דו /רב ערוציים של פענוח מלים כתובות
לעומת ניבויים הנגזרים מגישות קונקציוניסטיות הגורסות
מערכת עיבוד יחידה אשר אופי התקשורת בין יחידותיה מאפשר חשיפת כללים מקומיים /
חוקיות סטטיסטית מקומית באשר לקשרי אותיות וצלילים והמצמצמת את אי הודאות בשיום
מלים הכתובות בשיטות כתב עמומות.
כדי להעמיד השערות
'סטטיסטיות' המתאימות לגישה הקונקציוניסטית נבנה בסיס
נתונים הכולל את כל המלים התלת עיצוריות בשפה העברית. בסיס זה שימש להפקת נתונים
באשר לשכיחות תצלילית ועקביות אורטוגרפית
תת מילונית לתצלילים נתונים.
מטרה שניה של המחקר
הייתה בחינת הבדלים בין קוראים מיומנים ולקויי קריאה אם קיימים ובהתאם לניבויים
הנגזרים משתי הגישות העקרוניות לתהליכי פענוח מלים כתובות.
הנבדקים מחמש הקבוצות
שהשתתפו בניסוי(קוראים תקינים - מכתות ד', ו' וסטודנטים. לקויי קריאה מכתה ו'
וסטודנטים) התבקשו לשיים 240 מלים ומלות תפל לא מנוקדות מ 10 קטגוריות (למשל מלים
חד משמעיות בתצליל השכיח למלים תלת עיצוריות) ו 48 מלות תפל מנוקדות.
נמדדו זמני התגובה
ודפוסי ההיגוי. בניתוח התוצאות נפסלו רק תגובות בלתי מתאימות בעליל (שיום עיצורים
אחרים מאלה שהוצגו, שיבוש / השמטה / החדרה של עיצורים). שיעור התגובות מסוג זה נע
בין 0% ל 16% מכלל המלים לכלל הנבדקים. ממצאי הניתוח מעלים כי לשכיחות התצליל אפקט
משמעותי על שיום בכל קבוצות הניסוי. הבדלים משמעותיים בין לקויי הקריאה וקוראים
תקינים נמצאו בעיקר באשר למשקל היחסי של שכיחות התצליל. לקויי קריאה נטו להעניק
לגורם זה משקל גדול הרבה יותר מאשר קוראים תקינים בבחירת היגוי. קוראים מיומנים
מאידך העניקו משקל רב יותר לשכיחות המילה וקונסיסטנטיות תת מילונית בבחירת תגובתם.
עם זאת לא ניתן להתעלם מכך כי גם קוראים מיומנים
מאד נטו באופן עקבי להעדיף היגוי בתבנית התצליל השכיח כשהבדלי השכיחות המילונית
בין חלופות ההיגוי היו קטנים.
תוצאות אלה אינן
מתיישבות עם הנחת ערוצי עיבוד בלתי תלויים ותואמים הרבה יותר למודלים הגורסים
עיבוד מקבילי ברשת עיבוד יחידה אשר בתהליך ההתנסות בקריאה מתעצבת בהתאם לפרמטרים
המגדירים אוסף קביעויות חלקיות. תוצאות מחקר זה גם מאפשרות התבוננות מחודשת באשר
לפגם החישובי בלקות קריאה אשר הוגדרה ע"פ קונספציות רב ערוציות כדיסלקסיה שטחית.
מלות מפתח: השערת
הערוץ הכפול ערוץ מילוני – סמנטי ערוץ פונולוגי קונקציוניזם
דיסלקסיה
שטחית התפתחותית
אורנה פלג
אוניברסיטת תל-אביב
מחקר זה מתמקד בתהליך ההבנה של מילים בודדות. תהליך זה עשוי
להיות מורכב מאחר ולהרבה מילים יש מספר משמעויות (לדוגמא למילה ציריש ארבע משמעויות שונות:
שליח, וו, צירי לידה או רוטב)
ובנוסף, לעיתים קרובות אנו עושים שימוש פיגורטיבי במילים (לדוגמא המילה עקיצה
קשורה ליטראלית ל"יתוש" ומטפורית ל"עלבון"). לפיכך, הבנת שפה
קשורה גם בבחירת המשמעות המתאימה של המילה.
התיאוריות העוסקות בתהליך בחירת המשמעות המתאימה מייצגות שני
מודלים סותרים של עיבוד לשוני. המודל הדו-שלבי מניח מנגנון לשוני אוטונומי החסום
לאינפורמציה חוץ לשונית. על פי מודל זה, המעבד הלקסיקלי פועל באופן אוטומטי מלמטה
למעלה. כלומר, כל גירוי לשוני ממריץ את המעבד לחפש בלקסיקון המנטלי (המורכב
ממשמעויות מוכרות שמקודדות בזיכרון לטווח ארוך) את האינפורמציה המאוחסנת עבור אותה
יחידה לקסיקלית. ההנחה היא שכאשר גירוי מסוים הוא רב משמעי המעבד שולף את כל
המשמעויות ללא קשר לקונטקסט הנתון. בשלב מאוחר יותר מעבד מרכזי יבחר את המשמעות
המתאימה להקשר והמשמעויות הבלתי מתאימות ידוכאו. המודל הישיר מניח מעבד אחד מרכזי
המושפע מכל סוגי התכנים והתהליכים – לשוניים וחוץ לשוניים. גישה זו לפיכך מעניקה להקשר תפקיד מכריע.
כלומר, במידה והקונטקסט הקודם לגירוי הלשוני מטה במידה חזקה לכיוון משמעות אחת
מסוימת רק משמעות זו תתעורר ויתר המשמעויות ייבלמו.
בעקבות Fodor (83) המחקר הנוכחי
מציע מודל מקבילי לפיו שני מנגנונים נפרדים – מעבד לקסיקלי ומעבד קונטקסטואלי
פועלים במקביל וללא אינטראקציה ביניהם. המעבד הלקסיקלי שולף את כל המשמעויות
המקודדות בלקסיקון המנטלי על פי דרגת הנגישות שלהן (Giora 1997, 1999) ללא התחשבות
בהקשר. המנגנון הקונטקסטואלי יכול לעורר את המשמעות
המתאימה של מילה דו משמעית על סמך אינפורמציה קודמת וללא קשר לתהליכים לקסיקליים.
ארבעה ניסויים תומכים בהנחה שמנגנונים לשוניים וקונטקסטואלים
פועלים במקביל וללא אינטראקציה ביניהם בשלב ההתחלתי (Peleg 2002; Peleg et al., 2001, in press).
Key words: lexical ambiguity; novel
metaphors; selective/exhaustive lexical access; degree of salience; contextual
bias; initial/final position
ורד וקנין
יוסף שימרון
veredv@hotmail.com, shimron@research.haifa.ac.il
אוניברסיטת חיפה
בפסיכולוגיה של הקריאה נדונו בשלושת העשורים האחרונים מודלים
דו-ערוציים בתחום תפיסת המילה וההיגוי שלה. אחד מהם בהיבט האורתוגרפי-פונמי, והשני
בתחום הטיות וגזירות המילים. המשותף לשני התחומים הוא שהתהליך הפסיכולוגי המתרחש
בשניהם מתנהל בהקשר פסיכולינגויסטי, שבו קיימים כללים לשוניים המאפיינים קבוצה
גדולה של מילים, אולי מרביתן, אך לא בכולן. קיימים גם יוצאים מן הכלל. כך, במודל
הדו-ערוצי בתחום האורתוגרפי-פונמי, ניתן להסביר תהליך היגוי של מילה כתובה בהסתמך
על חוקי המרה של גרפמות לפונמות, וצירוף הפונמות לכלל
מילה שלמה (word assembly). אך כיוון שישנן
מילים שהגייתן אינה נשענת בשלמותה על חוקי ההמרה, יש מקום (ויש הטוענים הכרח ) להניח
שקיים ערוץ נוסף, המאפשר גישה ישירה אל תבנית המילה השלמה, שמוליכה אל תבנית
ההיגוי (word address).
נושא ההרצאה הזאת מתייחס למודל השני
ומתמקד בהטיית הרבים של שמות העצם. דוברי העברית יכולים להסתמך במקרים רבים על
הכלל הלשוני המאפשר הטיית ריבוי באמצעות חיבור מוספיות לצורות היחיד: מוספית זכרית
לשם-עצם זכרי, ומוספית נקבית לשם עצם נקבי (בלון > בלונ-ים,
שמוּרָה > שמוּר-ות). אלה הן מילים סדירות. אך קיימות בשפה גם מילים
יוצאות מן הכלל (חריגות) בהן הטיית הרבים נעשית על-ידי חיבור שם-עצם זכרי עם
מוספית נקבית (חלון > חלונ-ות)
או שם-עצם נקבי עם מוספית זכרית (מחט > מחט-ים).
ניתן להסביר את הטיית הרבים כאילו גם
היא נשענת על מודל דו-ערוצי. לפי פינקר Pinker, 1997, 1999)) בערוץ האחד (הערוץ הסימבולי, הנשען על
מניפולציה של משתנים) מתרחשת ההטיה של מילים סדירות. הטיה זו נשענת על ברירת מחדל,
המשקפת את הכלל הדקדוקי – חיבור המוספית ההולמת. ואילו בערוץ השני (הערוץ
האסוציאטיבי), מתרחשת ההטיה של מילים חריגות. ההטיה הזאת נשענת על שליפה ישירה של
צורות הרבים של המילים החריגות השמורות בלקסיקון המנטלי. לפי פינקר,
הלקסיקון המנטלי מכיל בנוסף לצורות היחיד רק (או בעיקר) את הצורות החריגות של
צורות הריבוי. צורות הריבוי של שמות העצם הסדירים אינן נכללות בלקסיקון המנטלי כי
הן מופקות באמצעות ברירת המחדל. אולם אם נניח שהלקסיקון המנטלי מכיל את הטיות
הריבוי של כל המילים (סדירות וחריגות) ניתן יהיה גם להניח שהטיית כל המילים יכולה
להיעשות בערוץ האסוציאטיבי בלבד.
לפיכך, אחת השאלות באשר למודל ההטיות
היא אם ההטיה נשענת על תיהלוך בשני ערוצים או בערוץ אחד. לדעתנו ניתן לענות על
השאלה הזאת בניסוי בו הנבדקים מטים מילים סדירות וחריגות. אם כל המילים מוטות
בערוץ אחד (הערוץ האסוציאטיבי), המכיל את צורות הריבוי של כל המילים שבשפה, אין
סיבה להניח שהטיית המילים הסדירות כרוכה בזמני תגובה או שגיאות שהם שונים במובהק
מאלה שבהטיית המילים החריגות. שכן בכל המקרים נעשה חיפוש צורת הרבים בלקסיקון
המנטלי ולא אמור להיות הבדל (כאשר השכיחות מוחזקת קבוע) בין חיפוש הטיה של מילה
סדירה לחיפוש הטיה של מילה חריגה. אבל אם ההטיה נעשית בשני הערוצים, ייתכנו הבדלים
שנובעים מההבדל בתהליך החיפוש בשני הערוצים.
ההשערה שמילים סדירות מוטות בערוץ ברירת
המחדל (הסימבולי) ומילים חריגות מוטות בערוץ האסוציאטיבי מחייבת להניח מנגנון
שמנתב מילים סדירות וחריגות לערוצי פיענוח שונים. כנגד
האפשרות הזאת, השערת המחקר שלנו מציעה שהטיית כל מילה נעשית מלכתחילה בשני הערוצים
(אין צורך במנגנון מנתב). כך, בסופו של דבר, זורמות אל המערכת הקוגניטיבית תוצאות
ההטיה משני הערוצים. שיערנו שאם תוצאות הפיענוח משני
הערוצים הן זהות, מצב שהוא אפשרי רק כאשר המילים הן סדירות, מהירות ההטיה תהיה
גבוהה יחסית, ואחוז השגיאות יהיה נמוך יחסית. אם תוצאות הפיענוח
משני הערוצים הן מנוגדות, מצב שהוא אפשרי רק כאשר המילים הן חריגות, כאשר ברירת
המחדל תוליד תוצאה שאינה מתאימה לייצוג צורת הרבים של מילים חריגות בלקסיקון
המנטלי, הרי שהסתירה בין תוצאות הפיענוח בשני הערוצים
תשהה את ההטיה, ותגדיל את הסיכויים לשגיאות. ממצאי המחקר שנציג תומכים בהשערה
הזאת.
מילות מפתח: לקסיקון מנטלי, מודל חד-ערוצי, מודל דו-ערוצי,
ערוץ סימבולי, ערוץ אסוציאטיבי
אייל רכטר
ואברהם נתן קלוגר
בית הספר למנהל עסקים
האוניברסיטה העברית בירושלים
ההבחנה בין פעולות מודעות ולא-מודעות הנה חוויה יום-יומית
מוכרת. תחושה זו מקובלת כיום על פסיכולוגים רבים (למשל Epstein,
1994; Reber, 1989; Sloman,
1996), המסיקים ממנה את קיומן של שתי מערכות
עיבוד-אינפורמציה נפרדות – האחת מודעת, אקספליציטית ורציונלית;
השניה לא-מודעת, אימפליציטית וחוויתית.
מה שבעבר נתפס כתחושה אינטואיטיבית, לא רציונלית ולא מבוססת, נחשב היום כחלק
מהמערכת האימפליציטית, המעורבת בכל שלבי עיבוד
האינפורמציה. המערכת האימפליציטית, למרות שעובדת
לרוב ללא מודעות, הנה מבוססת על אינפורמציה נרכשת ובמקרים רבים הנה מדוייקת ביותר (Lieberman, 2000).
המערכות
פועלות לרוב במקביל ובשיתוף פעולה. יחד עם זאת, אחת מהן מגלה לרוב דומיננטיות על
חברתה. דומיננטיות זו נמצאת בבסיס המבנה של סגנון קוגניטיבי: ישנם אנשים הנוטים
לעבוד באופן שיטתי, סדרתי, להתייחס לאינפורמציה בחלקים ולפעול על-פי חוקים; אחרים
נוטים לעבוד באופן אינטואיטיבי ולהתייחס לאינפורמציה באופן הוליסטי (למשל Riding,
Glass, Butler, & Pleydell-Pearce, 1997). בנוסף להבדלים בין אישיים בדומיננטיות
מערכתית, גורמים מצביים נחשבים אף הם כמשפיעים על שיווי המשקל בין שתי המערכות.
שיערנו
שבמהלך למידה אימפליציטית, אנשים בעלי סגנון קוגניטיבי
אינטואיטיבי יפגינו ביצועים טובים יותר (שכן המטלה תואמת את סוג הלמידה הדומיננטי
שלהם). בנוסף, שיערנו שלמידה אימפליציטית של נבדקים
בעלי סגנון קוגניטיבי אינטואיטיבי תהיה עמידה יותר להפרעה שיכולה להגרם על-ידי
הוראות אקספליציטיות. כלומר, מתן רמזים מצביים למעבר
מאופן למידה אימפליציטי לאקספליציטי,
ישפיע פחות על נבדקים גבוהים בסגנון קוגניטיבי אינטואיטיבי.
בניסוי ראשוני, מחצית מהנבדקים בצעו מטלת למידה אימפליציטית תחת הוראות ניטראליות (שינון), ולמחצית השניה
נאמר שישנם חוקים לגרוי. תוצאות (N=50) מראות יתרון ברור להוראות האקספליציטיות.
אפקט עיקרי זה הנו הפוך לממצאים מסוימים
בספרות, ונובע אולי מהפשטות היחסית של המטלה (ראה Reber, 1993). ניתוח נוסף הראה שהיתרון להוראות האקספליציטיות
נשמר גם עבור תת-קבוצה של רצפים מורכבים. בנוסף, נמצאו אינטראקציות מובהקות הפוכות
להשערה, המראות שהיתרון לאנשים בעלי סגנון קוגניטיבי אינטואיטיבי מתבטא בעיקר
בתנאי של הוראות אקספליציטיות. למשל, שני מדדים שונים
של סגנון חשיבה אינטואיטיבי (Epstein, 1994; Sagiv & Goldenberg, under review) היו במתאם חיוב עם ביצוע מורכב (r = .44,
and .34, בהתאמה) בתנאי האקספליציטי (N=27), אך לא בתנאי האימפליציטי (N=23; r= -.15and -.12,
בהתאמה).
ממצאים אלו,
במידה וישוחזרו, סותרים את טענתו של Reber שלמידה אימפליציטית
אינה קשורה להבדלים בין אישיים. הממצאים סותרים טענה זו, ומזמינים מחקר על הבדלים
בין אישיים בלמידה אימפליציטית, אשר עשויים להיות בעלי
השלכות רחבות הקף לגיוס והכשרת עובדים ולתכניות לימוד פדגוגיות.
פוזננסקי יעל
וצלגוב יוסף
אוניברסיטת בן גוריון בנגב
e-mail: yaelp@bgumail.bgu.ac.il
למידת דקדוק מלאכותי הנה פרדיגמה נפוצה לבחינת למידה סמויה.
בעבודה זו, הושווה הביצוע ב-3 אופנויות לאחר למידה מקרית
(סמויה) של דקדוק מלאכותי. שלב הלמידה היה זהה עבור 3 הקבוצות – למידת רצפי אותיות
מבלי לדעת כי מעורב חוק בבנייתם.
שלב המבחן היה שונה: קבוצת הביצוע המכוון נדרשה להחליט עבור כל
רצף מבחן עד כמה הוא חוקי בסולם של 1-6. קבוצת הביצוע המקרי נדרשה להחליט עבור כל
רצף עד כמה הוא "נעים" בסולם של 1-6. ההשערה הייתה כי רצף חוקי ינעם
לנבדקים יותר מרצף לא חוקי, ללא קשר למידת מוכרות הרצף, דבר שיצביע על למידת
החוקיות.
קבוצת הביצוע האוטומטי נדרשה לבצע מטלת היכר (recognition)
עבור אותם רצפים. ההשערה הייתה כי ידיעת החוקיות בבסיס הרצפים תגרור טעויות החלטה (F.A)
עבור רצפים חוקיים וחדשים.
ניתוח הממצאים נ עשה במונחים של תיאורית גילוי אותות, עבור 3
הקבוצות.
התוצאות מצביעות על למידה מובהקת של החוקיות, שבאה לידי ביטוי
במדדי רגישות ('D)
גבוהים במובהק מאפס. ממצא זה מצביע על כך שלמרות שהנבדקים לא ידעו על קיומו של
החוק בשלב הלמידה, לא רק שידעו למיין רצפים על פי חוקיותם, אלא שידע זה בא לידי
ביטוי באופן אוטומטי והוביל לטעויות במטלת ההיכר.
Key words: Artificial grammar learning, Implicit learning,SDT, Recognition,Performance.
עמרי גילת, מריו
מיקולינסר וגורית בירנבוים
אוניברסיטת בר-אילן
gilato@mail.biu.ac.il
מיניות היא אחת ההתנהגויות הבסיסיות של האדם וככזו, היא מהווה
תחום בו מרבים לעסוק הן בפן הישומי- פרקטי והן במחקר. על פי גישת הפסיכולוגיה
האבולוציונית, המיניות נתפסת כמערכת התנהגותית אשר עוצבה לצורתה הנוכחית במהלך
האבולוציה. ככל מערכת התנהגותית, גם למערכת המינית יש "מטרת על" שהיא
הישרדות על ידי רבייה ויצירת צאצאים, המושגת דרך שלוש תת מטרות, יצירת קשר עם
פרטנר מיני פוטנציאלי, שימור קשר זוגי והנאה ממין. על פי הגישה האבולוציונית, תת
מטרות אלו מופעלות על ידי מערך גירוים פיסיולוגים וקוגניטיביים שנבררו לאורך
האבולוציה. מטרות המחקר הנוכחי היו (א) לבחון באיזו מידה גירוים האמורים מבחינה
תיאורטית להפעיל את המערכת המינית אכן מפעילים את שלוש תת המטרות דלעיל וגורמים לאדם
להתנהג על פיהן ו-(ב) לבחון באיזו מידה הפעלה זו של תת המטרות של המערכת המינית
תלויה בהבדלים אינדיווידואליים הקיימים בסכמות הקוגניטיביות הקשורות למיניות. בשלב
ראשון, נבחנה יכולתה של הטרמה תת סיפית של תמונות ערום של בן המין השני לעורר את
המערכת המינית של הנבדק ולהעלות את נגישותם הקוגניטיבית של תכנים מיניים. בחלק הבא
של העבודה שכלל ארבעה מחקרים שונים נמדדו הבדלים אינדיווידואליים בהזדהותו של
הנבדק עם כל אחת מתת המטרות של המערכת המינית והותרמו באופן תת-סיפי גירוי מיני
(תמונת ערום של בן המין השני) או ניטרלי.
המשתנה התלוי היה שונה בכל מחקר והתייחס לתגובה ספציפית השייכת
לאחת מתת המטרות. כך, למשל במחקר אחד נבדקה הנטייה לחשיפה עצמית כביטוי לנטייה
ליצירת קשר ובמחקר אחר נבחנה האסטרטגיה המועדפת לפתרון קונפליקטים בזוגיות, כביטוי
לנטייה לשימור הקשר הזוגי.
באופן כללי אוששו השערות המחקר, כאשר הטרמה מינית תת סיפית
הביאה ליותר חשיפה עצמית, יותר שימוש באסטרטגיות חיוביות של פתרון בעיות בזוגיות,
נגישות קוגניטיבית גבוהה של מחשבות הקשורות לאינטימיות בזוגיות ויותר חיבה כלפי
גירויים נייטרליים. כמו כן, אוששה באופן חלקי השערת
המחקר השניה, כך שברוב המקרים ההבדלים במידת ההזדהות של הפרט עם כל אחת מתת המטרות
התנתה את הקשר בין הטרמה מינית תת סיפית לבין התגובות השונות שנבדקו בכל אחד
מהמחקרים. ממצאי מחקר זה מהווים עדות ראשונית לקיומם של שני תהליכים משלימים
בפעילות המערכת המינית. ממצאים אלו מאפשרים הצצה ראשונית למכניזם של ההתנהגות
המינית ולהבנת תפעול נורמלי כמו גם אבנורמלי של המערכת
המינית.
Keywords: sexuality, cognitive psychology, evolutionary psychology, goa.
לאה פוסטיק
אוניברסיטת
בר-אילן
היכולת לשפוט סדר של שני גירויים הבאים
בזה אחר זה, נמצאה קשורה ליכולת לתפוס שפה. אחת המטלות העיקריות לבחינת שיפוט סדר
מערבת שיפוט סדר של צלילים קצרים יחסית המוצגים לאוזן אחת או שתיים (monaurally or diotically), כאשר הצלילים נבדלים זה מזה בתדירותם (שיפוט סדר ספקטראלי).
המשתנה המתופעל במטלה זו הוא המרווח בין הגירויים (Inter
Stimulus Interval, ISI).
הממצאים מראים אחוזי הצלחה גבוהים בשחזור סדר אצל נבדקים ללא בעיות, אפילו
במרווחים קצרים ביותר (M=0.9 עבור מרווח באורך 8 אלפיות שניה). בניתוח קרוב של התהליכים
העומדים בבסיס מטלה זו, ניתן לראות לפחות שתי תופעות המתרחשות כאשר מציגים את שני
הצלילים בצורות שונות. ראשית, סדר הצלילים משתנה. שנית, המעטפת האודיטורית של שני הצלילים משתנה. כלומר לצמד צליל גבוה- צליל
נמוך ישנה מעטפת שונה מאשר לצמד צליל נמוך- צליל גבוה. מכאן, שכאשר בוחנים שיפוט
סדר בצורה הקלאסית, בנוסף לתפיסה הפשוטה של הזמן בו הופיע כל גירוי בצמד, ישנו רמז
שני לשחזור הסדר המתבסס על שילוב של זמן ותדירות. תופעה זו מצטמצמת כאשר משתמשים
במטלה שאינה מערבת את תכונותיו הספקטראליות של הגירוי. כאשר משתמשים בשני גירויים
זהים בתכונותיהם הספקטראליות ומוצגים לכל אוזן בנפרד (dichotically)
כך שהם נבדלים במיקומם בלבד (שיפוט סדר דיכוטי), לא
קיים הרמז המבוסס על השילוב בין זמן לתדירות, וכאשר צמדי הגירויים מוצגים בצורות
שונות, התופעה היחידה שמתרחשת היא שינוי סדר הצלילים. במטלה כזו המרווח בין
הגירויים מהווה מדד ליכולת לשפוט סדר, כך שבמרווחים קצרים בין הגירויים, מתקבלים
אחוזי הצלחה נמוכים, והם עולים ככל שהמרווח מתארך.
במטלות שיפוט סדר, משך הגירוי יכול למלא שני תפקידים, במיוחד
כאשר הגירויים בהם נעשה שימוש הנם קצרים. מצד אחד, טונליות הגירוי משתנה כאשר משך
הגירוי יורד מתחת למשך מסוים. מצד שני, משך הגירוי משפיע גם על המרחק בין תחילת
גירוי אחד לתחילת הגירוי השני (Stimulus Onset Asynchrony,
SOA), במצב שבו מתופעל
המרווח בין הגירויים כמשתנה בלתי תלוי. מאחר ואנו מאמינים כי שיפוט סדר דיכוטי הנו המדד המבוקר לבחינת שיפוט סדר, אנו סבורים כי
המרחק מתחילת גירוי אחד לתחילת הגירוי השני, הנוצר מתפעול משך הגירוי והמרווח בין
הגירויים, הוא המשתנה המשמעותי בקביעת היכולת לשיפוט סדר. כלומר, שינוי באורך
הגירוי שווה לשינוי באורך המרווח בין הגירויים, כך שמשך הגירוי והמרווח בין
הגירויים הם ברי-חילוף. במחקר שערכנו נמצא כי המרחק מתחילת גירוי אחד לתחילת
הגירוי השני הסביר 96.6% מהשונות בשיפוט סדר דיכוטי.
כפי שהוזכר לעיל, לשינוי במשך הגירוי גם
השלכות על טונליות הגירוי. בנוסף, ציינו כי שיפוט סדר ספקטראלי נעשה גם על ידי רמז
המבוסס על שילוב תדירות וזמן. מכאן, שבמטלת שיפוט סדר ספקטראלי שינוי במשך הגירוי
יכול להשפיע על טונליות הגירוי ומכאן על המעטפת הנתפסת, בעוד ששינוי במרווח בין
הגירויים משפיע רק על היכולת להבחין בזמן בו הופיע כל גירוי, ללא קשר לטונליות.
כלומר, בשיפוט סדר ספקטראלי, שינוי באורך הגירוי במשכי זמן קצרים אינו שווה לשינוי
באורך המרווח בין הגירויים, ומשך הגירוי והמרווח בין הגירויים אינם ברי-חילוף.
כתוצאה מכך, לא נצפה לקבל אפקט חזק של המרחק מתחילת גירוי אחד לתחילת הגירוי השני.
במחקר שערכנו, המרחק מתחילת גירוי אחד לתחילת הגירוי השני (SOA) הסביר 49.2% בלבד מהשונות בשיפוט הסדר.
ממצאים אלה מחזקים את ההשערה כי בשיפוט סדר ספקטראלי מעורבים תהליכים נוספים
לעיבוד זמן.
ערבה קלאי
יוסף צלגוב
אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
kallai@bgumail.bgu.ac.il ,
tzelgov@bgumail.bgu.ac.il
המחקר הנוכחי מעמת שני סוגי מודלים לאוטומטיזציה מודל EBRW (Nosofsky & Palmeri,
1997), המייצג מודלים
מבוססי-דוגמאות, לעומת מודלי החיזוק כמו ה- SPC של Ashby & Waldron (1999), מודל מבוזר של McClelland & Rumelhart (1985), ו- SOC של Perruchet & Vinter (2002). שני סוגי המודלים טוענים לאוטומטיות כאיחזור
מהזיכרון, אך נבדלים באופי המנגנון העומד בבסיס תהליכי הקידוד, האחסון והאחזור. על
פי EBRW כל חשיפה לגירוי יוצרת
אקסמפלר, המייצג את הגירוי והתגובה
הרלוונטית. כל אקסמפלר מקודד ומאוחסן בנפרד. מידת הדמיון בין האקסמפלרים מיוצגת
כמרחק ביניהם במרחב מנטאלי. כאשר מוצג גירוי, כל האקסמפלרים במרחב המנטלי מתחרים
זה בזה (ובתהליך אלגוריתמי) על התגובה, כאשר מהירות האחזור שלהם ביחס ישר למידת
הדמיון בינם לבין הגירוי המוצג. ככל שמצטברים יותר אקסמפלרים, כך עולה הסיכוי
שיהיו ביניהם אקסמפלרים מהירים יותר. כל אקסמפלר שמאוחזר מוסיף לתהליך "Random walk", עד לחציית
סף התגובה של אחת התגובות אפשרויות.
על פי מודל חיזוק בכל חשיפה לגירוי
מתחזקים
הקשרים בין היחידות המרכיבות את התבנית שלו. וכאשר מוצמדת לאותו גירוי תגובה עקבית
- גם הקשרים לייצוג אותה תגובה מתחזקים.
אין ייצוג פרטני לכל
אקסמפלר, כל תבנית מורכבת מיחידות רבות, וכל יחידה שותפה במספר רב של תבניות. מידת
הדמיון בין ייצוגי הגירויים מיוצגת כמספר היחידות המשותפות לשני הגירויים ומספר
היחידות הייחודיות לכל גירוי. כאשר מוצג גירוי, הוא מעורר כל דבר שמקושר אליו
אסוציאטיבית, דרך הקשרים.
לשם הבחנה בין המודלים, נערכו 2 ניסויים, המשתמשים בפרדיגמת המידע העודף. בשני הניסויים, הוצגו
גירויים חדשים, בעלי מידע עודף, לאחר אימון על גירויים בעלי ממד אחד. הגירויים
בניסוי הראשון נבנו על-ידי שילוב שלושה ממדים ובניסוי השני - ארבעה ממדים.
מודל של חיזוק מנבא
כי הגירויים בעלי המידע העודף, יגרמו להתכנסות העירורים
(Co-activation), ויובילו למהירות תגובה העולה על מהירות
התגובה לכל אחד מהגירויים בעלי הממד האחד. התכנסות העירורים
נובעת מאקטיבציה של ייצוגי שני הממדים האינפורמטיביים
(מתוך הגירויים המוכרים), ומעבר האקטיבציה לייצוג
התגובה, דרך הקשר לתגובה, שהתחזק בעת האימון. כיוון ששני ייצוגי הגירויים
"מפעילים" (כלומר: קשורים) לאותו ייצוג תגובה, יגיעו לייצוג התגובה עירורים משני מקורות נפרדים והעירור הכפול יגרום לחציית סף
התגובה מהר יותר (Rumelhart
et al., 1986).
מודל EBRW
יטען שכל גירוי חדש, בעל מידע עודף, דומה לשתי קבוצות אקסמפלרים קיימות. גירוי חדש
המשלב בין שתי תכונות - "מרוויח" אקסמפלרים משתי הקבוצות אך מהירות
התגובה לא יכולה להעלות על מהירות התגובה המרבית של אקסמפלרים השמורים בזיכרון.
לבחינה האם התכנסות
עירורים מובילה לתוצאות מהירות יותר, מהצפוי על-ידי חישוב של קבוצת אקסמפלרים
הכפולה בגודלה, הושוו התוצאות עם ההצבה באי-השוויון: RT≥A+B(2N)-C.
בניסוי 1, בנוסף, ניתנו לקבוצת ביקורת הגירויים בעלי הממד האחד, לאחר אימון
על הגירויים בעלי המידע העודף. על-פי הנחות מודל EBRW, המבססות את אחזור האקסמפלרים על מידת דמיונם לגירוי המטרה, לא
אמור להימצא הבדל מהותי בין שתי קבוצות הניסוי (כלומר: תגובה לגירויים חדשים, בשלב
המבחן, הדומים לשתי קבוצות אקסמפלרים – תהיה מהירה יותר). על-פי מודלי החיזוק,
אמור להתקבל הבדל, הנובע מקו-אקטיבציה שתתקבל בתנאי
המידע-העודף בלבד. התוצאות תומכות בהסבר של מודלי החיזוק. לא משנה אלו
גירויים מיינו הנבדקים בעת האימון (בעלי ממד אחד או שניים), בשלב המבחן הייתה
מהירות התגובה תמיד מהירה יותר, ככל שהגירוי כלל יותר ממדים אינפורמטיביים
(לא ניטרליים). בנוסף, אי-השוויון נשבר ב-68% מהמקרים בניסוי 1, וב-76% מהמקרים בניסוי 2.
מילות מפתח: אוטומטיות, קטגוריזציה, מודלים אקסמפלריים, מודלים של חיזוק
אהוד אלדרור וגיל דיזנדרוק
המחלקה לפסיכולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן
eldror-u@inter.net.il, dieseng@mail.biu.ac.il
According to a “similarity-based” account of conceptual development, children’s categories are constructed on-line based on simple mechanisms of learning and attention that focus children on the perceptually salient aspect of objects1, 2, 3. According to a “theory-based” account, children’s categories are theory-like insofar as they include expectations about the causal relations between properties, relations that define what the object is and what are its most central properties4, 5, 6. In an attempt to reconcile these views, it has been suggested that these two processes may work hand-in-hand under different task specifications7,8 or in different object domains9. The present project tests this latter proposal by adapting a task used by Ahn and colleagues10,11.
Preschool-children (4- to 6-years old) participate in one of two conditions (causal, correlational) and in one of three object domains (animals, artifacts, humans). Children are shown a group of novel entities (from one of the domains), are told their category name, and the experimenter tells children about two properties the entities have, using cards with a schematic drawing of the properties as memory-aids. In the Causal condition, the experimenter tells children that one of the properties is actually the cause of the other property (e.g., “These are Wombats. Wombats like digging holes in the ground and because of this they have thick fingernails”). In the Correlational condition, the experimenter simply mentions the two properties with the connector “and”. Children are then shown pictures of two similar locations, and the experimenter tells children that in one of these places hides another member of the target category. The experimenter then points to each location, and using the memory-aid cards tells children that in one location hides an entity with only one of the target’s properties, while in the other hides an entity with only the other of the target’s properties. Based on this property information, children are asked to decide in which location there is a member of the target category.
According to a similarity-based account, children’s categorization is driven primarily by computation of correlating features. Hence, there should be no difference between conditions or domains. According to a theory-based account, children’s categorization is influenced by the causal status of properties. Hence, children in the Causal condition should be more likely to select as a category member an entity that has the target’s category causal – as opposed to outcome -- property. Lastly, according to the proposal that similarity- and theory-based processes may be recruited differentially in different object domains, we might expect an interaction between condition and category domain. In particular, the domain of animals might give rise to the strongest sensitivity to causality, artifacts the least, and humans somewhere in between12.
מילות-מפתח: categorization, causality,
similarity, domain-specificity