"זיק של הסתה" של יולי תמיר ("דעות"
ב"מעריב", 21.8.02) מחזיר אותנו 3 עד 6 שנים אחורה, דרך "המסית
הגדול הצליח" של שולמית אלוני ("מעריב", 24.11.99) ועד המסיתים
ברשות-עצמם נגד כל חובשי הכיפה, אך בסגנון קצת יותר מעודן. מטעם
"מרכז יצחק רבין לחקר ישראל" (מעניין מדוע הציבור זוכר דווקא
"מרכז רבין לשלום"?...) מצהירה הפרופסורית כי "תיאורית
הקונספירציה אינה שואלת, רק עונה". -כמו בנושא העצומה
באוניברסיטת בן-גוריון בנגב (שבקשה לבטל הרצאתו של ד"ר ביילין על
"הגדרת היהודי במאה ה-21") כך כאן: הידענית (ואולי היא בכלל
ידעונית, שצופה את ה"אלימות בעתיד"?) אינה טורחת לקרוא (האם קראה
אך מתעלמת? האם קראה ולא הבינה?).
מכל מקום, כדאי לצטט
מכתב-יד ששלחתי ל"מעריב" (עם הכותרת "דג רקק—השעיר של הכרישים")
כתגובה לשולה ולא פורסם בזמנו (ייתכן שחילופי העתים והעורכים
יתנו אותותיהם סוף-סוף). על טענתה כי רודפים את "דג הרקק שסרח"
במקום את העיתונאי אדיר זיק עניתי: "שמפניה נוצל על-ידי הכרישים
בסדרת קנוניות להכפשת שמם של "רוצחי השלום" ע"י המחלקה היהודית
של השב"כ. מדוע לא מעמידים לדין את מפעיליו ואת הממונים עליהם?
אולי הוא שעיר לעזאזל של משתיקי הקנוניות, אלה שמשיאים עצות כיצד
לאבטח ראש ממשלה תוך השכחת אחריותם על מחדל השמירה על
רבין?
בידי מצויה תמונה מהפגנה (בשנת 1984) בראשות שולמית
אלוני וחבריה, כשבשלטים מופיעים בברור, בין השאר, "שרון רוצח"
ו"בדרך הנכונה לפשעי מלחמה". לדעתה, היהודי שנמצא בסביבה
כשערבים-נוצרים שוחטים ערבים-מוסלמים (ולהיפך) הוא רוצח ופושע
מלחמה; לדעתנו, בפראפראזה, מחוללי מלחמת אוסלו הם-הם 'פושעי
השלום'.
במשך 7 שנים (היום כבר 9!) אנו מנסים להתריע
שתהליך אוסלו המכונה "תהליך השלום" מהווה מסלול מזורז למלחמה
כוללת במזרח התיכון. יש סימנים ראשוניים, מעודדים לכך, שאפילו
ההנהגה חסרת האחריות שהביאה לכך (מדובר היה בסוף 1999, כזכור)
כבר מתחילה להתפכח. האם המשך ה'תהליך' כעת נובע מסנוורים או
מחששם לאיבוד השלטון? כדאי שיידעו: ככל שיקדימו להוציא את ישראל
ממלכודת המוות של אוסלו יקטן מחיר הדמים שנשלם ולכן גם סיכונם
להחשפט כ"פושעי השלום" לאחר מכן. ומנגד, כשנחלץ בעור שינינו
מ'מלחמת אוסלו' יתברר, שלאדיר זיק וחביריו מערוץ 7 מגיע פרס
ישראל על עמידתם בשער מפני הפיראטים."
אכן, אכן, צודקת
יולי תמיר בציינה כי "תיאוריית הקונספירציה והסיסמה "פושעי אוסלו
לדין" באו מאותו מקום"—הריני עומד בפניכם, גם למשפט, במידת
הצורך—אך האם "שתיהן חלק ממסע הסתה נגד כל מי שהיה קשור להסכמי
אוסלו" ויש בהם "חוסר לגיטימיות"? האם לדעתה "שרון רוצח" של
שולמית אלוני או "הרצחת וגם ירשת?" (על ראש הממשלה בנימין
נתניהו) של האדון טרטקובר (שניהם קבלו פרס ישראל) אינם הסתה
מרושעת חסרת לגיטימיות? או, כרגיל—הם (היפים בעיני עצמם) לעולם
אינם מסיתים.
==============================
אריה
זריצקי הוא פרופ' לגנטיקה באונברסיטת בן גוריון, חבר המועצה
לאריאולוגיה, וחבר חוג הפרופ' לחוסן מדיני וכלכלי.
| |
